אני תמיד בעד שתקראו באוטובוסים, ובטוחה שכדור הארץ ירוויח מכך אם תמצאו סיבות להעדיף תחבורה ציבורית על פני רכב פרטי, אבל עליי להודות שיש גם סיבות אישיות ואנוכיות לחלוטין לפתיחת הבלוג […]

אני והאינתיפאדה הראשונה בערך באותו גיל. אני גדולה ממנה בחודשיים בערך, אבל קרוב לוודאי שהיא נהגתה הרבה לפניי. אני לא זוכרת ממנה כלום, אבל אחותה הקטנה, האינתיפאדה השנייה, כבר הייתה […]

אם יש משהו שמעצבן אותי, זה דף הפייסבוק של סיטיפס, החברה שמפעילה את הרכבת הקלה בירושלים. בכל מיני מועדים יהודיים מופיעות בעמוד תמונות של הרכבת הקלה בתוספת בועות דיבור, ובהן […]

עבר הרבה זמן מאז שפרסמתי כאן פוסט. ומאחר שנתקלתי בפוסטים שנפתחים במשפט הזה בדיוק בהרבה בלוגים אחרים, ולרוב היה מדובר בפוסט האחרון באותם בלוגים, אני לא רוצה לכתוב כאן פוסט […]

מאז שגדלתי ובגרתי לגיל שבו אני מתחילה לעורר ציפיות כלשהן, אנשים שבים ומטיחים בי גברים לבנים מתים. ליתר דיוק, אלה בדרך כלל גברים לבנים חיים שמטיחים בי גברים לבנים מתים. […]

בשבוע שעבר, כמה ימים אחרי שפרסמתי את הפוסט הראשון על ספרים להאזנה, נשארתי לבד באוטובוס שהתקרב לתחנתו הסופית. מבעד לאוזניות שמעתי את הנהג אומר משהו, אבל לא הייתי בטוחה שדיבר […]

כשפתחתי את הבלוג קיבלתי לא מעט תגובות מאנשים שסובלים מבחילה בנסיעות, ובוודאי אם הם מעזים לקרוא בנסיעות. בזמנו הבטחתי שיהיו גם ספרים להאזנה למי שהקריאה באוטובוסים היא אתגר פיזי בשבילו, […]

למען הסר ספק: אני חנונית כשרה. סימנתי וי על כל התכונות ההכרחיות: כישורים חברתיים מוגבלים, כישורים מילוליים מוגזמים, חוסר חן כללי, קוצר ראייה, חיבה ללימודים ושקדנות מביכה. ובכל זאת, מעולם […]

היה ההוא שבאוטובוס בחזרה מהשירות הלאומי שאל אותי עוד כמה תחנות מגיעים לבית לוינשטיין, ואז סיפר שהוא בן 38 וגרוש, והוא נשמע בודד אז ניהלתי אתו שיחה ידידותית, ואז הוא […]

כשביקרתי בניו יורק בקיץ שעבר ניסיתי לברר בחוסר עדינות אופיינית מדוע לבנים לא נוסעים באוטובוסים. אולי הייתי צריכה לסייג את השאלה לרבעים מסוימים – הרי רק ברובע ברוקלין הייתי הלבנה […]