לא אכחיש שציפיתי לסופו של החופש הגדול. אנשים קטנים נוטים לתפוס הרבה כיסאות באוטובוס וברכבת הקלה, והרבה מקום בברכת השחייה. ובל נזכיר את הרעש שהם מקימים בקווים שנוסעים אל מוזאון ישראל ומוזאון המדע, שהם במקרה גם הקווים שאני נוסעת בהם פעם ביום בערך. אך מכיוון שאיני דוגלת במיזנתרופיה כדרך חיים, בסופו של דבר מצאתי גם תופעה שחביבה עליי בתוך כאוס הפעוטות הקיצי: החל באוגוסט (למיטב הבנתי אז מתחילה להידלדל עונת הקייטנות) נוסעים עמי יותר ויותר ילדים בחברת קשישות. בזוגות, שלישיות ואפילו יותר. ופתאום הבנתי שהתופעה זכורה לי גם בתור מישהי ששיתפה עמה פעולה בילדותה. הרי גם אותי שלחו לבלות שבוע או שבועיים בקיץ אצל הסבתות בירושלים, ולו רק כדי לאוורר את הטלוויזיה מרביצתי הממושכת מולה. אכן, ירושלים היא עיר הילדים – ולא רק בקיץ, שכן קצב ההתרבות של תושביה ניכר בכל עונות השנה. אבל בשבילי היא גם עיר הסבתות. ומצד אחר, אף שהתופעה חמודה לעילא, לפעמים אני מייחלת שנכדים יבלו עם סבתותיהם במקום אחר מלבד המרחב הציבורי שלי. למשל על אי בפינלנד. מה, זה עבד יופי ב"ספר הקיץ" של טובה ינסון.
איזו דרך לבלות את הקיץ יכולה להיות מושלמת יותר מלחקור את הטבע העשיר באי סקנדינבי בחברת סבתא קשוחה אך שובבה? סופיה הילדה היא נכדתה של הקשישה שינסון אינה קוראת לה בשם אחר מלבד "סבתא", ושתיהן מבלות את הקיץ בבית באי מבודד עם אבא של סופיה, שלעתים רחוקות נראה מחוץ לחדר העבודה שלו. כפי שכתבה מאשה צור-גלוזמן בביקורת על הספר, אפשר לראות כאן דוגמה ל"בריתות רבות העוצמה" שנוצרות בין מי שצעיר מדי בשביל לחוות את העולם באופן אינסטרומנטלי, שגרתי ונטול פליאה ובין מי שכבר העביר חיים שלמים בחוויה כזאת וכעת יכול, או מוכרח, לנוח. כיאה לשתי תקופות הקיצון האלה בחיי אדם, האירועים ב"ספר הקיץ" אינם דרמות של קשרים אנושיים סבוכים ומשברים אישיים, פוליטיים או מקצועיים, אלא הם אוסף של אפיזודות שבמרכזן משחק, חקירה וגילוי. האירועים הגדולים בחיים כמו מות אמה של סופיה או הקשרים של סבתא עם אנשים מחוץ למשפחה רק נרמזים בין סיפור עם מוסר השכל על חתול לתיאור מפורט של האי בשעת סופה.
ובכל זאת מדובר ברומן, וברומן למבוגרים. לוקח זמן להתרגל לעובדה שלא כמו רוב הרומנים, אין כאן סיפור אחד לינארי אלא רצף של סיפורים שמשתלבים זה בזה באופן לא מחייב. לעתים גם עולה הרושם שלמרות השיוך של "ספר הקיץ" לסוגת הרומן למבוגרים, הוא אינו מתאים למבוגרים בלבד, בדיוק כפי שספרי "המומינים" אינם מתאימים לילדים בלבד. למשל, "ספר הקיץ" כולל איורים, שהם חלק בלתי נפרד מצורת הביטוי של ינסון – שבראש ובראשונה ראתה בעצמה אמנית – אבל גם ביטוי ליסוד שבעיני ילדים, בלעדיו ספר אינו ראוי לקריאה.
ומצד אחר, נקודת המבט הילדית אינה הדרך היחידה לקרוא את הספר. באותה מידה יש בו נוכחות רבה לנקודת המבט של הסבתא, שגם בגילה המתקדם מזכירה לעצמה שטרם עברה את כל שלבי החיים:
"סבתא ניסתה להזכיר לעצמה את התקופות המרדניות שלה בתקווה להבין את סופיה, אבל הדבר היחיד שזכרה הוא ילדה ממושמעת באופן יוצא מגדר הרגיל. בחוכמתה הרבה הבינה שאת שלב המרדנות אפשר לדחות עד גיל שמונים וחמש והחליטה לפקוח על עצמה עין" (עמ' 86).
אני עצמי נוטה לחבב קשישים, וסבתות בפרט. לכן אין פלא שסבתא מגניבה כמו בסיפורים שמרכיבים את "ספר הקיץ" התחבבה עליי מיד. המגניבות שלה מתבטאת בספר לא רק בעצמאות הגדולה שלה ובידע הרב שלה על הטבע, שמככב בטקסט וזורח במלואו בתרגום העשיר והמלא רגישות של דנה כספי; אלא המגניבות של הסבתא קשורה גם ברצון שלה ללמוד מנכדתה וגם בערכים שהיא בוחרת להנחיל לה, למשל על המקרים שבהם כדאי לפרוץ לבית השכן העשיר:
"'מה שאנחנו עושות עכשיו,' אמרה סבתא, 'נקרא הפגנה. אנחנו מפגינות את חוסר שביעות רצוננו. הבנת?'" (עמ' 76)
מוסד הסבתאות הוא גם מוסד שמייצג אוטונומיה נשית מאוחרת בקרב בנות הדורות שלא זכו ליותר מדי חופש בצעירותן. האוטונומיה הזאת נוצרת או בשל התאלמנות או בגלל מעין שוויון מלאכותי שנוצר כשהבעל יוצא לפנסיה ועובר לחיים במרחב הביתי, שעד כה נשלט לחלוטין בידי האישה. נדמה לי שזה לא מקרי שאבא של סופיה אמנם נמצא תמיד בבית הסבתא שעל האי, אבל הוא כמעט לא משתתף בשום חוויה של הסבתא או של הנכדה. יחד הן מנצלות את הקיץ – שבעבור סקנדינבים יכול להיות תקופה גשומה וסוערת, אך בשל החום היחסי ושעות האור הארוכות משמש גם זמן של התחדשות (כך לפי אחרית הדבר מאת המתרגמת) – ואת הבידוד של האי בשביל להתנסות ביצירה מתוך דמיון פורה ובדיונים מצחיקים על מטפיזיקה, לפני או אחרי שמתחילים מה שנוטים לכנות "החיים".
את הספר הזה אני ממליצה לקרוא דווקא בחורף, ולא רק מפני ש"חורף" הוא כינוי הולם יותר לקיץ הסקנדינבי. מאחר שאני חושבת על החורף בתור זמן לסגת ולחפש נחמה, "ספר הקיץ" בדיוק הולם את החיפוש הזה, בדרכו העמוקה ומשעשעת בעת ובעונה אחת ובמפלט החמים שהוא מציע בבית הסבתא המרוחק.
טובה ינסון, ספר הקיץ, תרגמה משוודית והוסיפה אחרית דבר: דנה כספי, קרן הוצאה לאור 2015
ולנסיעה קצרה: דוגמה אחרת לעיסוק בקשר בין-דורי באמצעים אמנותיים בלתי צפויים אפשר למצוא בסיפור איך לדבר עם אמא שלך (רשימות) מאת לורי מור ובתרגום של ליה נירגד, שבעזרת כרונולוגיה הכתובה מהסוף להתחלה מדגים כיצד הקשר בין אם לבת הוא למעשה פלא, לא פחות מכל אירוע היסטורי גדול.